<h1>הבתים — שערי תענית שער שביעי</h1>
<h2>דף עז:</h2>
אסור לרחוץ בין בחמין בין בצונן אפילו להושיט אצבעו במים. וכל חייבי טבילות טובלין כדרכן בין בתשעה באב בין ביום הכפורים בין בצונן בין בחמי טבריא. יש מן הגדולים שכתב שאין לנו עתה אלא נדות ויולדות, ואין לנו טבילה בזמנה שכולן ספק זבות הן, לפיכך אינן טובלות אלא בתשעה באב ולא ביום הכפורים. ויראה לי שאעפ"כ מותר, שרבים מגדולי הפוסקים פסקו שאין טבילה בזמנה מצוה. ופסקו כל חייבי טבילות טובלות כדרכן בין בתשעה באב בין ביום הכפורים. כתב הרב ר' משה ב"ר נחמן שמותר ליטול ידיו לתפלה, וכן כתב הריא"ג שנטילת ידים לתפלה מצוה היא ולהקביל פני רבו עובר במים ואינו חושש להקביל פני שכינה לא [כל] שכן. והר"ם כתב בהלכות תפלה שתשעה באב אין בו נטילת ידים כלל, ורבים מהאחרונים כתבו היתר בנטילת ידים לתפלה מן הטעם שכתבנו. ועוד מפני שהידים עסקניות הן והם כמלוכלכות בטיט ובצואה, ואע"פ שלא מצאנו היתר גמור בדבר זה ולא ראיה מבוארת להתר, שאינו דומה נטילת ידים לעובר במים להקביל פני רבו, שזה אינו יכול להקביל פני רבו אם לא יעבור במים ומפני זה התירו לו, אבל לתפלה הרי הוא כמי שאין לו מים, ומי שאין לו מים מקנח בעפר (ובצמר) [ובצרור] וכיוצא בזה ומתפלל, ואינו דומה לידיו מלוכלכות בטיט ובצואה, שאין כאן לכלוך כלל, ודי בקנוח מעט בבגד או בצרור או בקיסם, אבל הואיל ואין בזה אסור תורה אפילו ביום הכפורים אין מוחין ביד העושה.
<h2>דף עח.</h2>
היו ידיו מלוכלכות בטיט ובצואה רוחץ מקום המלוכלך ואינו חושש. כתב הרב ר' משה ב"ר נחמן אם היה לפלוף על גבי עיניו ודרכו להסירו ולרחוץ המקום ההוא במים רוחץ כדרכו ואינו חושש, מפני שהוא כמלוכלך בטיט ובצואה. ומותר לקנח פניו ידיו ורגליו בכלים נגובים ששראן במים ומבעוד יום.
